יום שני, 9 בדצמבר 2013

עשר עצות להתמודדות עם הבירוקרטיה הצרפתית

אחרי שנה וחודשיים בעיר, אני חושבת שלמדתי להתמודד עם הבירוקרטיה הצרפתית: ברגישות ובנחישות.
וזה זמן טוב לחלוק עם אפס קוראי את מוסר ההשכל.
כללים אלו תקפים בעיקר לבירוקרטיה בתוך פריז, כי בשגרירות בתל אביב הם דוברי אנגלית.
  1. התפללי לפקיד נחמד ודובר אנגלית. אבל אל תדברי אנגלית עד שבאמת תזדקקי לזה. זכרי שדיבור אנגלית הוא סימן של חולשה ולא של היטמעות בתרבות.
  2. הביאי כפול טפסים ממה שביקשו ממך, וגם את הדרכון של בן זוגך. ומיותר לציין שהכל עם מקור ועותק. 
    *מקור-מסמך מודפס עם חתימה בעט ו\או חותמת.
  3. לשם הנוחות, כדאי לסרוק כל טופס, תרגום, מסמך או פלייר שיש עליו חותמת רשמית של ישראל או צרפת.
  4. כל עותק שכתוב באנגלית או בעברית יש לתרגם לצרפתית, אצל ניקול.
  5. במידה ויבקשו אפוסטיל, יש לבקר בשגרירות ישראל. ואם בטעות לקחו לכם את העותק עם האופסטיל, כדאי להוציא עכשיו, לשעת צרה.
  6. במידה ותתבקשי להביא תעודת נישואין ותרגום: יש לבקש פטור מתרגום אך ורק במקרה ותעודת הנישואין שלך בצרפתית. אבל הפקיד לא יוכל למחוק סעיף מהרשימה שלו, נסי לעודד אותו.
  7. אם לא ביקשו ממך להביא עוד טפסים, זה הזמן להיכנס ללחץ.
  8. עדיף לעשות הכל בפריז ולא בפרבריה. שם את עלולה לחכות 6 שעות בתור, חצי מהן מחוץ לבניין בחושך ובקור.
  9. עדיף לא לעשות לבד אלא דרך גופים גדולים או ארגונים שידועים דבר או שניים בנבכי הבירוקרטיה הצרפתית.
  10. יש איחור של חודשיים אצל הפרפקטיו, לכי ללמוד מדיטציה.
    או לצלם ברווזונים בשלכת.

יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

עדכון וקידום עצמי חסר בושה

שלום,
אם אתם עדיין כאן ולא מחוברים לפייסבוק, במקום להשקיע בבלוג שלי, אני כתבתי קצת לאתר BRB.
בינתיים עלו שלוש כתבות:
החביבה עלי והראשונה-סיכום חצי שנתי. את הסיכום השנתי אני מבטיחה גם כאן. או לפחות להעלות אותה בהרחבה פה. אני אודה שבחרתי להדגיש את הטוב ולהיות אופטימית. זה לא היה ככה כל הזמן במציאות.
לאחר מכן החלטתי לסכם לעצמי למה אני אוהבת את פריז ומה טוב ויצאו עשרהמלצות בפריז. מיותר לצין שהתלבטתי אם אני רוצה שאנשים אחרים יגלו את הפטיס'רי החביבה עלי...אז חשפתי, אבל רק אחת מהאהובות עלי. ולא סיפרתי כמה אני אוהבת את שיטת המיקוד, כי בכל זאת יש גבול לחשיפה באינטרנט. המיקוד מבוסס על לוגיקה ומספרי הרובעים. למרות מה שסיפרו לכם בארץ, לא צריך מיקוד נפרד לכל רחוב.
ולבסוף סיכום בתמונות של הווקאנס בקורסיקה. בתקווה שהבחור יסייע לי לכתוב רשומה מפורטת יותר.


ועדכון אישי קצר, אני עובדת ב-ביביסטר אצל שלוש משפחות והיומן שלי מלא. ובכל זאת הלכנו להצגת אבסורד ולמסעדת יוקרה. ומלבד זאת, אני עושה על החמודים האלו (ועוד אחד שסירב להצטלם) הזה קט-סיטר:
ובשבוע הבא אנחנו מתחתנים אזרחית בעיריית הרובע. הרכבת האווירית בדרך אלינו מישראל ומאירופה.

יום שני, 25 במרץ 2013

חג אביב שמח

לעומת משפחות אחרות, ליל הסדר מעולם לא היה האירוע הכי חשוב בשנה.
לפעמים היינו בסדר עצום בקיבוץ שהורכב מהמון שירים והצגות ואמא ששרה במקהלה.
ולפעמים היינו במושב במטרה לאכול כמה שיותר מהר. את הדלת פתחנו לאליהו הנביא, הוא לא הגיע אבל  מחוץ לדלתה חתולה שמיל המליטה כמה גורים, אחת מהן זכתה בקלות לשם חרוסת....
בואו נקרא לו מרור, כי הוא סירב לשחק איתי.
חתול שגר בתוך   Parc De Bagatelle


אוי חרוסת של אמא.... אתמול נשלח מייל דחוף לאחי ובו הוא נדרש להשיג את מתכון החרוסת מאמא.
הרי כמו כל משפחה, האוכל הוא זה שמאחד את כולנו. הגפילטע של סבתא, שמבשלת אותם שונה וטעים, החרוסת של אמא, הקניידלך של צילה (ולא בגרסאה הפחות משמינה, חס ושלום). שלא נדבר על עוגות ועוגיות הפסח.
בתיכון הצטרפתי לסדר של נריה, וגליתי שהגדה זה דבר ארוך ושלכל עדה\ דוד יש מנהג אחר לגמרי.
לטווס הזה יש מנהגי חיזור מוזרים, הוא משמש כתצוגת קבע מרשימה בפתח הפארק.
ומציג את זנבו לכל מי שעומד עם מצלמה. שימו לב לחתולה שמתגנבת מאחור

פה, מיותר לציין, לא רצתי לבית חב"ד הקרוב אלא מחר נלך להצטרף לקהילה הרפורמית, מבטיחה לעדכן...
כן קניתי קמח מצה של אביב (!) בהון קטן. וכמו בארץ, האישה מאחורי רצתה לוודא עם העוגיות אכן כשרות לפסח. ממנה למדתי שעשקו אותי בלפחות שני יורו שלמים על קמח המצה. כל השיחה התנהלה בצרפתית, אני ממש טובה בלהבין כמה מילים ולעשות הבעות פנים של הזדהות. מעולם לא הרגשתי יותר יהודייה במאה המטר של הסופר. אולי במשלחת של פולין, אבל זה אחרת לגמרי.  מיותר לציין שהקניות נעשו בשבת....
מה לעשות, בלי קניידלך אני לא מוכנה לקבל את פסח. אם אליהו רוצה, יש לנו יין אדום צרפתי למהדרין.


בינתיים אני מתרגשת מכל עץ מלבלב, נרקיס בצבע שונה וברווזים, הגיעו זן חדש לאגם שלנו.
הכי הכי, השמש באה לבקר והיא אפילו מחממת מדי פעם.


ועוד מנדידת האביב, ישראלים שנודדים ארצה  ומשאירים לי חתול לשחק איתו.

חג אביב מלא בשמש, שמחה, התאגדויות עובדים ויציאה לחרות!

יום ראשון, 10 במרץ 2013

שוברת את הקיר הרביעי

בביוגרפיה של צ'ארלי צאפלין, מסופר איך הוא הקפיד "לשבור" את הקיר הרביעי וליצור קשר עין עם הצופים בתאטרון ובקולנוע. הקיר הרביעי הוא מושג מהתאטרון, שמדבר על כך שיש קיר שקוף שחוצץ בין הצופה למתרחש על הבמה. הצופה מציץ להצגה והוא לא חלק ממנה.אבל הקיר הזה נשבר הרבה פעמים, צ'אפלין קורץ לצופים, יש מי שיסדר כיסאות סביבך ולפעמים יצפו ממך לעלות לבמה ולהצטרף למחזה. תחשבו רגע על הפתיחה של עוץ לי גוץ לי, הנפתחת בפנייה: "קבל נכבד, ברגע זה, מתחיל סיפור המחזה..." ובתור ילדה מנומסת, אני מצטרפת ומברכת בוקר טוב לדמויות.


במקרה שלי השפה היא הקיר הרביעי שמונע ממני  להרגיש שייכת לעיר ולתרבות. כשהמטרו נתקעת ויש הודעה בצרפתית מהירה, אין לי שמץ לגבי מה קרה ומה יקרה. כשאני רוצה להגיד שהמפתח התקלקל, הציפה קטנה ומולי יש את המזכירה שמדברת רק צרפתית, אני מנסה ומתייאשת. זו הרגשה של תיירת לטווח רחוק.
על מה מדברים הסטודנטים ברחבת הפנתאון?
אבל נהיה פה לפחות שנתיים ואני לא רוצה ככה.
ככל שאני לומדת יותר מילים ומכירה את הארץ, המנהגים, המורשת והגסטרונמיה. אני מרגישה יותר שייכת,.
אני יודעת לדבר ולהזמין אוכל. ויש לי אומץ לעשות את זה. ושעונים לי באנגלית, אני מתאכזבת כי רציתי לתרגל צרפתית.
 אני שמחה מאוד שבחרתי ללמוד בסורבון. קיבלתי מורה טובה ויש לי חבורה שאפשר ללמוד ולשוטט איתה בעיר. ככה מצאנו איפה אוכלים סטודנטים בזול ובאיזה בית קפה אפשר לשרוץ בלי בעיה.
ויש את ההרצאות בצרפתית שאני מחויבת לקחת. אז באומנות אין לי כל מה מושג מה התמה של המרצה, אבל יש המון תמונות יפות. הידעתם שאת לוחות המודעות המפורסמים, תיכנן אנגלי, השם ישמור?
יש שעורי גסטרונומיה תאורטי, לצערי. ככה גילתי שגם פה יש Four O'Cloc Tea.
והשיעור החביב עלי הוא מבוא לתרבות צרפת. שבוע שעבר למדתי על כל האיים ברפובליקה(העצים בקורסיקה זהים לעצי הכרמל). והשבוע דיברנו על מורשת ואיפה יש ציורי קיר פרי-היסטוריים ובאיזה קתדרלות צריך לבקר. ושבבתים מבפנים הצרפתי, עומדים ארבע שעות בתור לפני שנכנסים לארמון האלייזייה.
 בגזרת הידע החיוני- יש שתי פנדות אדומות בגן החיות בפריז.
בשורה אופטימית היא שהאביב הגיע ואני לומדת מהי עונת מעבר. זה מעבר בין יום יפה עם 12 מעלות ושמיים כחלחלים לתחזית לשלג. בגנים הפרחים מתחילים לפרוח. הגיעו גם סוסי הפוני ומוכרי הקרפים לפארק. וזוג אחד הביא גם את החתולה הפרסית לשאוף אוויר.

החנויות מתכוננות ל Easter


יום שבת, 23 בפברואר 2013

מהנעשה בעירנו

אני יודעת שהזנחתי, סליחה.

בשבועיים האחרונים יצא לי לייעץ לאנשים מה כדאי לעשות ולאכול בפריז. ככה הבנתי, שאני מכירה את העיר הרבה יותר טוב ממה שאני חושבת. וכבר התחלתי לפתח אנינות טעם וחוש לפטיסרי מובחרת ולכזו שלא שווה לבזבז בה קלוריות.  ולמרות כל טוב הפטיסרי, לא מוכרים פה אוזני המן כמו של אמא...אז אאלץ לאפות אוזני המן.
גילוי נאות, את זאת רק צילמתי וטרם טעמתי

עוד דרך להכיר את העיר היא האופניים והתחבורה הציבורית. התל אופן הצרפתי משמש בעיקר את הבחור, לקצר את הנסיעה מהבית לאוניברסיטה. ומאפשר לו להתיידד עם הירקן על הדרך.
והכי כיף היה השבוע שיצאתי מהדואר ואמרתי לעצמי,אם תפני ימינה תחכה לך תחנת אוטובוס. וכדי להוכיח את טענתי, האוטובוס בדיוק חלף מולי. זה בסדר, זו פריז ותוך שתי דקות הגיע אחד אחר.
המפה של פריז נבנית אצלי בראש. האמת שיש מפת פריז של מעלה ופריז של מטה ומטרו.וכשאני מזהה את האדם מאחורי הרחוב, או השדרה.

ומלבד התמצאות, יש גם שבירת שגרה. לקבל המלצות ולגלות שיש קרנבל בפריז.
אנחנו לא בריו, אבל בכל אירופה יש קרנבלים בפברואר. לדוגמא, היידי כתבה על ויסבאדן.
אנחנו במקרה, הגגענו לתחנה השנייה של הקרנבל, התמקמתי בעמדה מעולה וחיכתי:

 והתחילו לצעוד המון קבוצות, רובן מדרום אמריקה בתלבושות ובתחפושות.
וחוץ מכל זה, התחלתי ללמוד צרפתית. ופתאום, אני חייבת לקרוא כל מה שיש מסביבי, כולל החינמון במטרו.
שזה כיף.
שבוע טוב

יום שבת, 29 בדצמבר 2012

עוגיות תבלינים חורפיות

יובל קנה לי בחנות שלwilliams-sonoma (בלי לדעת בכלל שאני מאוהבת בחנות הזו) סט חותכנים של פתיתי שלג.
אז קיבלתי חותכנים מאמריקה! ועוד כאלו שכבר לא מייצרים. בנוסף לכך, ולארוחת החג התבקשתי להביא מתנה שתחכה מתחת לעץ.
אז האצבעות דיגדגו ויש למי לחלק עוגיות. הפתרון הוא פשוט- אני אאפה עוגיות בצורת פתיתי שלג ואגיש אותן בתוך קופסאת פח. לארוחת שישי הכנתי עוגיות לינזר, אז הוספתי גם אותן לתמונה.
בהתייעצות קצרה בפייסבוק דפנה הפנתה אותי לבלוג המדהים שלה- מגלה את אמריקה, שם היא כתבה על עוגיות חמאה. ואז הנתי שאני מתגעגעת לצנצנת קטנה, בגבעתיים, שמכילה את אבקת הקסמים לעוגיות של ביאטריס. גוגל לא עזר לי למצא חנות תבלינים הולנדית בפריז, אז שאלתי אותו איך מכנים את תערבות התבלינים הנקראת speculaas באתר המגניב הזה.
בשיחה עם דפנה,הבנתי שאם יש לי בלוג כדאי שאתעד מתכונים-אז הנה הגירסאה שלי.


עוגיות חמאה ותבלינים 

לתערובת התבלינים: בפעם הבאה אני אכין בצנצנת קטנה.יש כמויות בלינק למעלה, אני התעלמתי מהן.
לערבב ביחד:
קינמון
ציפורן
אגוז מוסקט. עדיף לגרר מאחד אמיתי, אבל עוד אין לי כזה.
4 סוגי פלפל שמגיעים במטחנה יפה. (ראיתי המלצות לפלפל לבן, אז שילבתי)
פלפל אנגלי
הל
גינג'ר (עדיף טרי)
ואניס- אם לא מטילים עליו וטו.

לעוגיות: זה המתכון המקורי, אני שיחקתי איתו. בעיקרון כל מתכון של עוגיות חמאה יצליח למשימה.

ההכנה:
טורפים ביחד חמאה רכה וסוכר.
בקערה נפרדת טורפים ביצים.
מוסיפים ביצים, קמח, ותבלינים.
מגררים מעל קליפת לימון.
מערבבים מעט. עוטפים בנילון נצמד ולמקפיא. הבצק בפריס יוצא לי דביק יותר, אז נאלצתי להוסיף קצת קמח ולהקפיא.
בינתיים להכין משטח רידוד ולחמם תנור ל170 (או מספר אקראי בטוסטר אובן).
לרדד עוגיות בעובי של חצי סנטימטר ולקרוץ.
לאפות כשמונה דקות, עד שהמרכז טיפה רך, אבל השוליים זהובים.
לקרר על רשת ואם רוצים אפשר לזלף.
יוצאות המון עוגיות, אז את שאריות הבצק העברתי לפריזר.


 וכמו שמקבלת המתנה סיכמה: חמאה, הרבה חמאה!

בדרך הביתה




אני טסה לפריז. לבד, הביתה.
כן, הביתה. לחדר שלי וליובל.. אבל זה בית? בעיר קרה וזרה? בכל הביקור בישראל חשבתי על הגדרותיי לבית. זה חדר משלי, בעיקרון.בעיקר כי נדדתי בין בתים של חברים אהובים.

וירגנ'יה טענה שאני צריכה חדר משלי ומלגת קיום. ככה אשה יכולה לכתוב בשקט. חדר משלי? אולי נסתפק בחלק משולחן העבודה עבורי. ואני מסויפה-ספריה משלה וחתול.
למוכרת הספרים במגדלור, אמרתי שקשה לי לקנות ספרים כי אין לי ספרייה בבית. יש לי ספר אחד בפריז וכל השאר בארגזים. את הקינדל קשה להציג על מדף.
ויש בתים שאני לא אורחת בהם, אצל אמא ואצל חברות ברמת גן ובחיפה. אבל זה לא בית אמיתי. חסר לי המקום שלי וסדר היום שלי.

אבל 21 מטר מרובע, לא עונים על הגדרה של חדר משלי עם ספרייה ומקום קבוע למחשב. אז אולי כדאי לשכלל את ההגדרה- בית הוא מקום שאני חולקת מבחירה. מסתבר שכמו ההגדרה העצמית שלי, גם הגדרת הבית כוללת את יובל. כנראה שככה זה בית, הוא המבצר שלי עם אהובי.
התחושה הזו מתחדדת במגורים בחו"ל, בעיקר עם הבדידות בהתחלה שהכול זר ומנוכר וטרם מצאתי חברים.  במובן הרחב, שנחתתי חזרה בנתב"ג הרגשתי שחזרתי הביתה, כי השלטים נכתבו בעברית. אבל זה בית רחב מדי ולא בטוח שאי פעם ארגיש ככה בחו"ל. 

אני חושבת שבמהלך כל הביקור חסר לי החדר משלי, המקום הקבוע שאני משתלבת בו בנוחות ובקלות. החדר הפצפון במעונות נהפך מהר מאוד לבית, ברגע שהכבשה והדרקון נתלו. נקנו חפצים הכרחיים כמו ראוטר ומחבת. ופעם בחודש אני משלמת עליו שכר דירה.
בית לי קטן, בו כיסא וגם שולחן.... בעיני הבית הוא המקום הבטוח ממנו אפשר לצאת ולחקור. ואליו אפשר לחזור ולהתחפר.  כשרק הגענו לפריז, הכול היה חדש ודבר ראשון למדתי את הלכות הבית. באיזה מטבח יש טוסטר אובן טוב, איך מתכוננים לבוא המנקה ואיך ומתי מחליפים מצעים. טרם הצלחתי להפוך את הספה למיטה. טוב שאני לא גרה לבד.
ועכשיו אני חוזרת הביתה. בפעם השנייה זה כבר קל ואני יודעת איך נראית הדרך הארוכה משדה התעופה למעונות. יש לי את המפתח בית ולחדר בארנק. ולמרות שהבית ריק, אני אכנס ואגיד "שלום בית!"
והוא יענה בצרפתית משהו שאני בטח לא אבין.
בית זה איפה שיש לי קופסאת עוגיות תוצרת בית.