יום שני, 25 במרץ 2013

חג אביב שמח

לעומת משפחות אחרות, ליל הסדר מעולם לא היה האירוע הכי חשוב בשנה.
לפעמים היינו בסדר עצום בקיבוץ שהורכב מהמון שירים והצגות ואמא ששרה במקהלה.
ולפעמים היינו במושב במטרה לאכול כמה שיותר מהר. את הדלת פתחנו לאליהו הנביא, הוא לא הגיע אבל  מחוץ לדלתה חתולה שמיל המליטה כמה גורים, אחת מהן זכתה בקלות לשם חרוסת....
בואו נקרא לו מרור, כי הוא סירב לשחק איתי.
חתול שגר בתוך   Parc De Bagatelle


אוי חרוסת של אמא.... אתמול נשלח מייל דחוף לאחי ובו הוא נדרש להשיג את מתכון החרוסת מאמא.
הרי כמו כל משפחה, האוכל הוא זה שמאחד את כולנו. הגפילטע של סבתא, שמבשלת אותם שונה וטעים, החרוסת של אמא, הקניידלך של צילה (ולא בגרסאה הפחות משמינה, חס ושלום). שלא נדבר על עוגות ועוגיות הפסח.
בתיכון הצטרפתי לסדר של נריה, וגליתי שהגדה זה דבר ארוך ושלכל עדה\ דוד יש מנהג אחר לגמרי.
לטווס הזה יש מנהגי חיזור מוזרים, הוא משמש כתצוגת קבע מרשימה בפתח הפארק.
ומציג את זנבו לכל מי שעומד עם מצלמה. שימו לב לחתולה שמתגנבת מאחור

פה, מיותר לציין, לא רצתי לבית חב"ד הקרוב אלא מחר נלך להצטרף לקהילה הרפורמית, מבטיחה לעדכן...
כן קניתי קמח מצה של אביב (!) בהון קטן. וכמו בארץ, האישה מאחורי רצתה לוודא עם העוגיות אכן כשרות לפסח. ממנה למדתי שעשקו אותי בלפחות שני יורו שלמים על קמח המצה. כל השיחה התנהלה בצרפתית, אני ממש טובה בלהבין כמה מילים ולעשות הבעות פנים של הזדהות. מעולם לא הרגשתי יותר יהודייה במאה המטר של הסופר. אולי במשלחת של פולין, אבל זה אחרת לגמרי.  מיותר לציין שהקניות נעשו בשבת....
מה לעשות, בלי קניידלך אני לא מוכנה לקבל את פסח. אם אליהו רוצה, יש לנו יין אדום צרפתי למהדרין.


בינתיים אני מתרגשת מכל עץ מלבלב, נרקיס בצבע שונה וברווזים, הגיעו זן חדש לאגם שלנו.
הכי הכי, השמש באה לבקר והיא אפילו מחממת מדי פעם.


ועוד מנדידת האביב, ישראלים שנודדים ארצה  ומשאירים לי חתול לשחק איתו.

חג אביב מלא בשמש, שמחה, התאגדויות עובדים ויציאה לחרות!

יום ראשון, 10 במרץ 2013

שוברת את הקיר הרביעי

בביוגרפיה של צ'ארלי צאפלין, מסופר איך הוא הקפיד "לשבור" את הקיר הרביעי וליצור קשר עין עם הצופים בתאטרון ובקולנוע. הקיר הרביעי הוא מושג מהתאטרון, שמדבר על כך שיש קיר שקוף שחוצץ בין הצופה למתרחש על הבמה. הצופה מציץ להצגה והוא לא חלק ממנה.אבל הקיר הזה נשבר הרבה פעמים, צ'אפלין קורץ לצופים, יש מי שיסדר כיסאות סביבך ולפעמים יצפו ממך לעלות לבמה ולהצטרף למחזה. תחשבו רגע על הפתיחה של עוץ לי גוץ לי, הנפתחת בפנייה: "קבל נכבד, ברגע זה, מתחיל סיפור המחזה..." ובתור ילדה מנומסת, אני מצטרפת ומברכת בוקר טוב לדמויות.


במקרה שלי השפה היא הקיר הרביעי שמונע ממני  להרגיש שייכת לעיר ולתרבות. כשהמטרו נתקעת ויש הודעה בצרפתית מהירה, אין לי שמץ לגבי מה קרה ומה יקרה. כשאני רוצה להגיד שהמפתח התקלקל, הציפה קטנה ומולי יש את המזכירה שמדברת רק צרפתית, אני מנסה ומתייאשת. זו הרגשה של תיירת לטווח רחוק.
על מה מדברים הסטודנטים ברחבת הפנתאון?
אבל נהיה פה לפחות שנתיים ואני לא רוצה ככה.
ככל שאני לומדת יותר מילים ומכירה את הארץ, המנהגים, המורשת והגסטרונמיה. אני מרגישה יותר שייכת,.
אני יודעת לדבר ולהזמין אוכל. ויש לי אומץ לעשות את זה. ושעונים לי באנגלית, אני מתאכזבת כי רציתי לתרגל צרפתית.
 אני שמחה מאוד שבחרתי ללמוד בסורבון. קיבלתי מורה טובה ויש לי חבורה שאפשר ללמוד ולשוטט איתה בעיר. ככה מצאנו איפה אוכלים סטודנטים בזול ובאיזה בית קפה אפשר לשרוץ בלי בעיה.
ויש את ההרצאות בצרפתית שאני מחויבת לקחת. אז באומנות אין לי כל מה מושג מה התמה של המרצה, אבל יש המון תמונות יפות. הידעתם שאת לוחות המודעות המפורסמים, תיכנן אנגלי, השם ישמור?
יש שעורי גסטרונומיה תאורטי, לצערי. ככה גילתי שגם פה יש Four O'Cloc Tea.
והשיעור החביב עלי הוא מבוא לתרבות צרפת. שבוע שעבר למדתי על כל האיים ברפובליקה(העצים בקורסיקה זהים לעצי הכרמל). והשבוע דיברנו על מורשת ואיפה יש ציורי קיר פרי-היסטוריים ובאיזה קתדרלות צריך לבקר. ושבבתים מבפנים הצרפתי, עומדים ארבע שעות בתור לפני שנכנסים לארמון האלייזייה.
 בגזרת הידע החיוני- יש שתי פנדות אדומות בגן החיות בפריז.
בשורה אופטימית היא שהאביב הגיע ואני לומדת מהי עונת מעבר. זה מעבר בין יום יפה עם 12 מעלות ושמיים כחלחלים לתחזית לשלג. בגנים הפרחים מתחילים לפרוח. הגיעו גם סוסי הפוני ומוכרי הקרפים לפארק. וזוג אחד הביא גם את החתולה הפרסית לשאוף אוויר.

החנויות מתכוננות ל Easter